ובסוף אפילו קיבלנו מדליות!

הקליקו להגדלה

[View with PicLens]

תודה לכולם, היה מצוין

ועכשיו אלך לאכול משהו. אני ממש רעבה

עדכון: תמונות נוספות

[View with PicLens]

בשבת שעברה – חגיגות 100 שנה ל"אלפא רומיאו", גם בישראל.

[View with PicLens]

ואתמול, חמישי, אחרי ליל המתנה בנצרת, ככה בשביל הכיף, ראינו אותם. שלישיית המופלאים של "טופ גיר" בצילומים בארץ הקודש.
כמובן שצילמנו מכל הכיוונים וכשעצרנו בתחנת דלק, קצת לפני שהחלטנו לחזור לתל אביב, הם היו שם. קרובים קרובים, נינוחים ומשועשעים.
כל שהייתי צריכה לעשות היה לפסוע צעד וחצי קדימה, להציג את עצמי ולבקש להצטלם עם החבר'ה (או חתימה על מגזין "טופ גיר" שהבאתי מהבית), כאחרונת הגרופיות, אבל (לצערי?) לא עשיתי זאת. בכל זאת זכיתי לחיוך מג'יימס מיי.

http://www.youtube.com/watch?v=dXg7zDiteF0
צילום וידאו: אודליה כהן, עריכה: אסף שרביט

בצעירותי, חשבתי שיום אחד אגדל להיות ג'ודי קוב. האהבה לצילום יחד עם הביקורים במקומות ברחבי הגלובוס (…ותודה להוריי, ולעבודות שלהם, שהביאוני עד הלום, כלומר, עד שם) התאימו בול לפנטזיה הזאת. כשגדלתי קצת, הבנתי שרוב הזמן אני מעדיפה את המיזוג בסטודיו, ושלשכב בבוץ, בקור, בחום, בשלג, מוקפת ביצורים רוחשים בלתי מזוהים זאת בד"כ לא כוס התה שלי, אם כי, כבר היו מקרים שחרגתי ממנהגי המפונק בשביל פריים.

לפעמים, כל מה שצריך הוא להיות במקום הנכון, בזמן הנכון.

ב2003, בדרום אפריקה, צלמתי את הפריים הזה, שפשוט התרחש מול העיניים. תקתקתי כמה פריימים עם הSLR שלי אז, EOS 5 (כן, אין D, זאת היתה מצלמה עם הדבר הזה… נו… פילם).

חודשיים אח"כ לערך, בקייפטאון, עם פוינט אנד שוט דיגיטלית ראשונית (בלשון המעטה, האיכות ניכרת מכל פיקסל), צילמתי את הפריים הזה:

כל אחד והנשיונל ג'יאוגרפיק שלו.